"איש עוד לא ראה לב נמס, פשוטו כמשמעו": מרחב ורטוריקה בפרוזה של ישעיהו קורן

110 חן שטרס הזיכרון המתוק של הקרח הנמס מעלה על דעתו של המספר שבגר מטפורה שחוקה, של "לב נמס מפחד או מאהבה" . אלא שמטפורה זו נשללת כמעט מייד מכיוון שהיא אומנם נכונה "מבחינה תחבירית", אך אינה מורה על דבר הקיים במציאות הפיזית ושניתן לתפוס אותו בחושים . ההעדפה של זיכרון הילדות החושני על פני המטפורה השחוקה נובעת מניסיון נוסטלגי להשיב את הזמן האבוד – הזמן של הילדות ושל החיים במושבה לפני הקמת המדינה . אך חשובה לא פחות היא העמדה המטא-פואטית העולה מהדברים בנוגע לאופן פעולתה של המטפורה, השואלת מילים מהתחום המוחשי ומיישמת אותן על דרך ההקבלה בתחום של הדברים המופשטים . המספר המיתמם של קורן דומה לילד הצועק שהמלך הוא עירום : הוא מעדיף להכחיש את המצב המטפורי, הנתפס כהסתרה ואולי אף כהולכת שולל, לטובת הראייה הפיזית והעובדות האמפיריות – הרי "איש עוד לא ראה לב נמס, פשוטו כמשמעו" . זיכרון חלוקת הקרח מצטרף לתיאורים נוספים של חיי היומיום במושבה הבונים תמונה נוסטלגית של אורחותיה הפרובינציאליים : "היו חנויות במרכז המושבה . ולפעמים, בשבתות של קיץ, כשהגלידה היתה מטפטפת מהגביעים החרוטים אל החולצות הרוסיות הרקומות,...  אל הספר