"שיר אשה בצעיפה" לאורי צבי גרינברג: ארוס, מיניות ומשיחיות כביטוי של זיווג קדוש

76 רונה טאוזינגר במהלך "ההיסטוריה הבוכה" ניתן לזהות שני ענפים הנוגעים לפרקטיקות 76 האחד כרוך במסורות של סבל וגלות המוכר דרך ריטואלים שלשל בכי . אבלות וקינה . הבכי המתואר בשירו של אצ"ג כרוך במסורות הענף השני, של הבכי המתפעל, המשלב שמחה וחדווה ומגיע בשל התגלות או חוויה מיסטית . כגון במסורת הצוּפִית ובמסורת האנדלוסית כפי שנרשמה בכמה פרקי זוהר . הבכי נועד כדי להגיע להתעלות, ובהיפוך היחס מופיע כבכי סוער שלאחר ההתעלות . בשיר של אצ"ג מזוהה פרוצדורת הבכי מהטיפוס האחרון, המהווה ביטוי לדינמיקה נפשית של היפעלות ושל אקסטאטיות . ברובד נוסף נקשר הבכי לדימויו העצמי של המשורר כילד מול אימו, כך בבית השביעי : "נַשְּׁקֶנָּה, בְּחִירִי ! / [ . . . ] נַשֵּׁק ! וְנִשַּׁקְתִּי ; וּבָכִיתִי בִכְיִי מִיַּלְדוּת" . הבכי מעורר בו תמונת בכי ילדותו . אולם ברובד האחרון מבע הבכי בשיר הוא תולדה של הארוס הרב : "נַשֵּׁק ! וְנִשַּׁקְתִּי ; וּבָכִיתִי בִכְיִי מִיַּלְדוּת" . תיאור זה, המערב אלמנט של בכי ונשיקה בין הדובר לאימו, מתכתב עם מפגשים מקראיים דרמטיים נוספים, בעטיים פורץ הגיבור בבכי ונושק לאהובו . 77 אלמנטים אלו מש...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן