ט 107 יניב : אז השפה לא הייתה עניין אף פעם . הייתה לנו פעם שיחה לפני כמה שנים, ואמרת לי משפט שאני לא יכול לשכוח . אמרת : “עשיתי את כל התפקידים, קיבלתי את כל הפרסים, אבל אני עדיין מרגישה זרה ולא ישראלית״ . בשיחה אחרת קצת חזרת בך מהאמירה הזו . ליא : זה לא עניין של ישראלית, אני לא יודעת בדיוק, זה קשה להגיד . אין לי נוסטלגיה למקום אחר . יכול להיות שהשנים עשו לי שאני קשורה למקום הזה . המקום הזה הוא המקום שאני מרגישה שאני צריכה להיות בו . הישראליות לא כל כך חשובה לי . המקום חשוב לי . המדינה היהודית חשובה לי . יניב : אם היו מציעים לך לעבור ללונדון לשחק, היית מסכימה ? ליא : לא . הייתי נוסעת לחודש, לחודשיים, לא יותר . המקום שלי פה בישראל, לא הייתי עוזבת את הארץ . חד-משמעית . אני לא יודעת מה זה ישראלית . איך בּין אַיִידישע טאָכטער דאָס איז מ ײַ ן פּלאַץ 1 ( אני בת יהודייה, זה המקום שלי ) . יניב : אני מדבר על המנטליות . ליא : אין לי ממש מנטליות של ישראלית . ההתנהגות שלי, ההתחשבות שלי . אין מה לעשות, לא גדלתי כאן . אתה יודע, אישה זקנה נזכרת . . . אני פתאום נזכרת שמאז שאני קטנה, כשהייתי נכנסת הביתה ...
אל הספר