בימת חייה 88 ליא : אתה מדמיין לך שהרגליים האלה לא יודעות לסחוב, ואז גם ההליכה שלך עושה את זה . וקצת אתה משתמש באנשים שאתה רואה איך הם הולכים . דרך התחבושת משתנה ההליכה, וזה משפיע על הפְּנים שלך . אתה מתחיל להרגיש את זה . אתמול שיחקתי ב״מאחורי הגדר״ . ובא הקטע עם הכלב שאני צריכה לשחוט . וחשבתי לעצמי שהקטע הזה כל ערב מרגש אותי מחדש, כי האישה הזו באותו רגע מוציאה מתוך הרוע והכעס גם דבר אחר, יוצאת ממנה איזו חמלה . היא הורגת את הכלב, כדי שהוא לא יסבול . יש אדם שנראה לנו רע ובכל זאת פתאום מגיע אליו רגע של חסד, ואתה אומר : איך זה בא אליו ? וזה מתערבב עם החיים שלנו והחוויות שאנחנו עוברים בחיים . יניב : את מכניסה את החיים שלך בסצנה ? את חושבת על הכלבה שלך ? ליא : לא . אני תמיד חושבת על האישה הזו . יניב : כשאת נכנסת בהצגה “מאחורי הגדר״ לראשונה לבמה את אישה כבדה מאוד, את אפילו מורידה את גובה הקול שלך . זה מכוון ? ליא : כן . יניב : למה ? ליא : כי אם אני אדבר בקול גבוה זה לא יהיה מתאים . עכשיו הקול שלי עייף, אבל כשהייתי צעירה עבדתי הרבה מאוד על שינוי הקול ושזה ייצא אמיתי עם הדמות ולא יישמע מזויף . ...
אל הספר