לשחק את אנה פרנק וזיכרון השואה

בימת חייה 52 צריכים אותה . 8 היא לא החזיקה מעמד, ומיד חזרה ליידיש . שלום עליכם גֶעלט הוא מאוד טוב כדי לקנות מקרר ואפילו דירה, אבל הוא מקלקל לך את העתיד . . . ואני וצביקה לא עשינו את זה ! כבר אמרתי לך, כל האמרגנים כולם, שורה שלמה של אמרגנים, באו לבית של אימא של צבי ברחוב ריינס 3 בתל אביב והציעו עשרת אלפים לירות . בשנת 1961 זה היה סכום לדירה בדיזנגוף . ואני אומרת : “לא ! ״ וצבי אומר : “לא ! ״ אימא של צביקה אמרה : “תקנו מקרר, תקנו דברים״, אבל אני אמרתי : “לא ! ״ וטוב עשינו . בדיוק כמו שאימא אמרה . היא הכירה את האופי הזה . היא אמרה לי, שאני והרשל התחלנו בתיאטרון רפרטוארי מבוסס, עם במאים גדולים ותפאורה ועשיית אמנות . זה לא קיים בתיאטרון הפרטי . היא גם אמרה שאנחנו לא נשתלב בסוג ההצגות שמעלים בתיאטרון הפרטי . שם מעלים בעיקר שוּנד . אימא שלי ידעה שאני שחקנית טובה, אבל היא גם ידעה שאני מעולם לא עבדתי בתיאטרון פרטי, והתיאטרון היידי בישראל היה פרטי ואין שם ביטחון כלכלי, והיא פחדה שאני לא אתמודד עם זה . בתיאטרון פרטי צריך להיות כוכב, ואין תפאורות . היו מביאים ספסל מפה, מעיל משם, היית צריך לדעת להת...  אל הספר