222 אביבה קפלן בתום שש שנות מחקר חייבו אותי ממצאי השדה להגדיר מחדש את ההנחות הבסיסיות הללו, מכיוון שהממצאים הצביעו על כך שההחלטה החשובה היחידה בחיי הזקן המעוניין להעתיק את מקום מגוריו היא עצם ההתמודדות עם המחשבה על המעבר . מרגע שההחלטה על העתקת המגורים ועזיבת הבית התקבלה והוצאה מן הכוח אל הפועל, בדרך כלל בסיועם של ילדים או של "אחרים משמעותיים", כל ההחלטות האחרות שהאדם הזקן ממשיך ומקבל במשך חייו בארגון, במקום מגוריו החדש - הן זניחות במהותן, שכן הן רק יוצרות אשליה קלושה של שליטה ואוטונומיה . לאחר בחינה מדוקדקת של הממצאים הובל המחקר, בסופו של דבר, לדיון בגילוייה של תופעת הזיקנה ובניתוחה כאחד ממאפייני "החברה הפוסטמודרנית" . גישותיהם של אוז'ה ( 1995 Auge, ) , חזן ( 1994 Hazan, ) ובאומן ( 1992 1991, Bauman, ) , על שלל ההבדלים הקיימים ביניהן, משלימות למעשה זו את זו ומאפשרות להציג דרך ניתוח חדשה של תופעת הזיקנה בחברה בת זמננו . זהותו של האדם הזקן בעידן הזה היא זהותו של זה שנדחה על ידי החברה שבה הוא חי, עת נקבע על ידה שעליו לנטוש את תפקידיו החברתיים מחמת גילו הכרונולוגי . לכן, "חוויית ההזדקנות"...
אל הספר