96 גבריאל קאבאליון 227 בעולם המיתוס והאגדה, כפי שרות נצר מדגישה, בהתאבדות . חיי הפוּאֵר ( puer ) , כלומר הילד בלטינית, מסתיימים במוות בטרם עת, שפירושו חזרה רגרסיבית לרחם האימהי או לסמלים של הלא – מודע . מותו כצעיר מסמל את תקיעותו בשלב הנעורים שאינה 228 מאפשרת התפתחות, ובמובן זה הוא מומת או נרדם . מוות בטרם עת מאפיין גם סוגי פרחים מיתולוגיים כמו היסמין, הנרקיס והרקפת ועמם פרחים רבים אחרים . במיתוס היווני, גורל דומה נגזר גם על אנדימיון היפה, בנה של הנימפה קליקה . אלת הלְבָנָה סלנה התאהבה בו, ולילה אחד, כשישן במערה, שכבה לצדו ונישקה ברוך את עיניו . הוא חזר לאותה מערה, והפעם שקע בה 229 בתנומת נצח . כך, בין שינה ועונג שמר את נעוריו לנצח . אפשר גם להזכיר את נרקיסוס, אשר לא אהב איש ונידון לאהוב את עצמו עד אשר מת ובמקום מותו צמח הפרח, וישנו גם המיתוס על אודות יקינתון, העלם אשר התחרה באפולון בזריקת דיסקוס, נפצע ומת מפצעיו בזרועות האל ; בעוד הוא מחזיקו בידיו, צנח ראשו של העלם אחורנית, כפרח שגבעולו נשבר . במקום מותו צמח הפרח הנהדר . ואחרון, המיתוס של אדוניס, אשר נקשר בהקרבה של חיי עלמים צעירים . ...
אל הספר