89 כשפליני חלם במשטר אימונים ; "והוא התעורר בשבע בבוקר ל'אימוניו' כדי לקרוא את המסרים שנשלחו אליו [ . . . ] כמו בעל מלאכה שגילה שמשמעות החיים היא לבצע את עבודתו היטב" . על כך אמר פליני עצמו ב אינטרוויסטה שהסדנה לא הייתה לו רק מקום עבודה, אלא גם הכלי של האלכימאים, מקום של טרנספורמציה פנימית, כור היתוך פסיכולוגי : איני שוהה בצ'ינצ'יטה . אני חי שם . באולפני צ'ינצ'יטה מתחילים ונגמרים ניסיון חיי, מסעותיי, החברויות שלי והיחסים שלי . כל מה שיש מחוץ לשערי צ'ינצ'יטה הם יובלים צדדיים, שאמנם אין להם תחליף, מאגר מופלא ועצום לבקר בו, לאסוף שלל כדי לשאתו בחזרה לצ'ינצ'יטה, בשקיקה וללא לאות . איני יודע אם כל זה הוא פריווילגיה או עבדות, אבל זו דרך חיי . 222 המקום האידיאלי לפליני הוא אולפן 5 בצ'ינצ'יטה, כשהוא ריק : "רגש מוחלט, אקסטזה רוטטת - זה מה שאני חש שם באולפן 223 כור ההיתוך הריק הזה - חלל שיש למלא, עולם שיש ליצור" . הזה הופך לסמל לנשמתו של האמן, והסרטים שהפיק שם מהווים את היצירה הגדולה, ה"אופוס מאגנה" שלו . טיפול בנפש ויצירה אמנותית הופכים לדבר אחד . כמו שמדגיש ההוגה היונגיאני תומס מור ( Moore ) ,...
אל הספר