228 טלי זילברשטיין הראשונה, ולבסוף שילם בחייו על חתירתו לשלום עמם, הוא המודל השלישי של דמות החייל הישראלי, לאחר יגאל אלון ומשה דיין, וסיכום המהלך שעברה ישראל בחמישים שנות קיומה הראשונות . העיסוק בדמות החייל באמנויות הישראליות השונות מתנקז בתקופה זו לשאלות משלוש קטגוריות, שיאן של תופעות שהחלו בתקופות קודמות : ברמה האוניברסלית - מעמד הדמות האנושית ; ברמה המקומית - משמעות ה"אני" וגבולותיו בתוך הקולקטיב 333 וברמה הספציפית - הפן האנטי-הרואי בדמות החייל הישראלי ; הישראלי . השיח המרתק והבולט ביותר בהקשרים אלה מתרחש בשדה האמנות הפלסטית . השינוי בתפיסת דמותנו מתבטא בו בשינוי העיצוב של גופנו, כפי שמתאר האוצר חיים מאור : זה כבר לא ההרואיזם הגדול של שנות ה- ,40 ה- 50 וה- 60 של הגוף הצברי המושלם עם העיניים הכחולות [ . . . ] . התפישה המונוליתית - שכולם צריכים לחתור למודל מושלם, גם של הגוף - התפרקה לגורמים . [ הפסיכולוג דן בראון ] קורא לזה "האחרים בתוכנו" . 334 הבט זה מופיע גם אצל תמי כץ-פרימן, שמנתחת את "אסטרטגיות הציניות והפסטיש" האופייניות לדור האמנים שהחל לפעול בשנות ה- 90 כ"סיוטים על גלגולי צורה...
אל הספר