211 ככה צריך לעשות חיילים נעשה שימוש בדמות החייל בפרסום על ידי הצגתו לא כלוחם נועז, אלא דווקא כבחור צעיר ופגיע אשר חייו בצבא כרוכים בקשיים [ . . . ] . החייל המוצג [ . . . ] הוא בראש ובראשונה דמות אנושית, אשר קשייה מעוררים הזדהות בקרב הצופים [ . . . ] . החייל של שנות ה- ,90 לפחות כפי שהוא מוצג בפרסום, אינו עוד המאצ'ו המיליטנטי אלא הצעיר הממלא את חובתו אך אינו נהנה ממנה במיוחד . 307 עבור הצלם עדי נס, מורשת ייצוג דמות החייל משמשת נקודת התייחסות : אם בימים הראשונים תיארו את החייל במבט טיפה מלמטה, כמו איזשהו גיבור, עם האור הישראלי החזק, הקונטרסטי [ . . . ] . ויש אותם צילומים שיש בהם כמעט רוח מיסטית, דתית [ . . . ] . ועם השנים, אני חושב שזה קרה באזור מלחמת יום כיפור, פתאום צלמים כמו שמחה שירמן, מצלמים את החייל [ . . . ] המילואימניק כקצת מרושל, הוא מדפיס את התמונה אפרורית ולא קונטרסטית . או מיכה קירשנר בתמונות החיילים שלו שמצלם אותם גם כן, חיילים ישראלים כאלה עם כרס, עם איזושהי ראייה אנושית על הדברים . וכשאני התחלתי עם סדרת החיילים אמרתי לעצמי : החיילים שלי יצולמו תמיד בזמן שהוא שום זמן, ובמק...
אל הספר