170 טלי זילברשטיין לקהלים צרים ומובחנים, האמנויות הדרמטיות מקיימות דיאלוג עם הציבור הרחב, שמסרב בשלב זה להיפרד מדימויי הצבא והחייל המקובלים . הסבר אפשרי נוסף הוא קושי במציאת פתרונות עיצוביים בגבולות הממצע לשינוי התפיסתי . על מנת לשבור את דרכי הביטוי המקובלות, נזקקו שתי האמנויות ליוצרים פורצי דרך, בעלי מיומנות ותעוזה אמנותית ופוליטית, בדומה לזך בשירה או תומרקין באמנות הפלסטית . ארבעת היוצרים שיצירותיהם הדרמטיות נותחו בפרק זה שונים זה מזה, אך דומים בשאיפתם לבחון מחדש את דמות החייל במציאות חברתית ואמנותית משתנה . המחזאים מחוללים מעבר מהחייל המיתי לחייל הפגוע, וממחוזות הריאליזם לתיאטרון פורץ גבולות ומודע לעצמו . הסרטים מקיימים דיאלוג מורכב עם אב-טיפוס החייל, המונחה על ידי שתי שאלות : ראשית, מה מידת האמת בדימוי החייל הרווח, ושנית, מה השפעתו ותוצאתו החברתית . מידת העזתם לפרוץ את דפוסי הקולנוע 252 ואכן, ניתוח הסרטים מבהיר מדוע הלאומי-הרואי נתונה בוויכוח . מי שמחפש שבירת מסגרות מוחלטת לא ימצא בהם את מבוקשו . עם זאת, החריגה מהתבנית הקודמת, המקובלת ואף המקודשת, משמעותית ליצירה ולדיון בתמות אלה, ...
אל הספר