154 טלי זילברשטיין עדות להשתנות מאפיינים מרכזיים בתפיסה העצמית ובמעמד החברתי של החייל הישראלי ממלחמת לבנון ואילך . העצומה הסתיימה בהגדרה עצמית מחודשת של חותמיה החיילים : למלחמה הזאת, לשקרים האלה, לכיבוש הזה, אין הסכמה לאומית ! החזירו את החיילים הביתה ! נשבענו להגן על שלומה ובטחונה של מדינת ישראל . אנו נאמנים לשבועה זאת . על כן אנו פונים אליכם לאפשר לנו לקיים את שירות המילואים בתחומי מדינת ישראל ולא על אדמת לבנון . 237 מנסחי העצומה וחותמיה תופסים את עצמם ככוח מגן אשר מתבסס על הסכמה לאומית ונשלח על ידי הנהגה שמטרותיה שקופות ואמינות, ובראשן שלום . מחד גיסא, התפיסה העצמית ככוח מגן מחזירה אותם אל ימי הקמת המדינה . מאידך גיסא, הם שמים את הדגש על חתירה לשלום ולא על קוממיות והתעצמות, ברוח התקופה ועם השתנות הנסיבות . אך החייל הישראלי עדיין אינו כופר בתפקידו הצבאי הבסיסי . "לעומת ריבוי מבקשי הרפורמות במסגרת כללי המשחק של התרבות הביטחונית פוליטית, נמצאו 238 גם מעטים בלבד שערערו על כללי משחק אלה מעיקרם" . סירובם של חותמי העצומה מוגבל וסלקטיבי, והם מצהירים על נאמנותם לשבועתם כחיילים "להגן על שלומה ...
אל הספר