160 צביה ליטבסקי כלומר אל מסעו המטפורי הפנימי, היא הקרב עם הקיקונים . קרב זה מהווה חוליית מעבר מן הריאליה אל הפנטסיה, ולדעתי מגלם את שלב המצוקה הבלתי מודעת . הקרב עם הקיקונים מתואר כחסר מניע . השתלטות אודיסאוס ואנשיו על עירם איסמֶרוס היא אלימות לשמה ( מה שלא ניתן לומר על מלחמת טרויה ) . אודיסאוס נחל במלחמה זו תבוסה איומה, וכאן לראשונה אבדו רבים מאנשיו . במעשה אכזרי חסר פשר זה ניתן לראות את המניע החבוי המוליך את אודיסאוס אל חקירתו העצמית, שהרי הדחף האלים חסר המניע אינו אופייני לאודיסאוס הלוחם, וזאת בלשון המעטה . אודיסאוס, יותר מכל גיבורי טרויה, מצטיין בקור רוח, בשיקול דעת, בתכנון ארוך טווח ובדחיית סיפוקים . חוסר פשר זה הוא אשר מוביל אל החלק האפל בנפשו . כדי לפגוש חלקים חשוכים אלה עליו לאבד את רעיו, להתפשט בהדרגה מכל סמלי מעמד ומכל אחיזה קיומית באשר היא . כיצד מעוצבת ארץ הפיאקים, מרחב מעבר זה שבו נחשפת הנפש באפלתה ? זו ארץ פורייה ונעימה להפליא . ארמונה משופע בעושר ובעיצוב אמנותי נפלא למראה . המלך והמלכה מתוארים בהסיבם סביב האש הביתית ; היא עוסקת בטוויית אריגים הדורים, והוא - בשתיית יין ....
אל הספר