111 הכול מלא אלים מי הוא הפלאי ההוא ? הלא ידעתיו ? הלא הייתיו ? הלא קרוב הוא אלי ואל נפשי מאד מאד ? הלא כמוני כמוהו ? [ . . . ] הלא מקומי הוא ואני הוא שישבתי עליו מאז ? [ . . . ] פתאום זכרתי ונפשי יצאה : זה הבודד הפלאי [ . . . ] - הלא אנכי אנכי הוא ! אני ולא אחר ! 139 זהו חזיונו של המשורר, אשר חווה את השניות הפנימית בין חיי החלוף מלאי התאוות והתלאות לבין העצמי הטרנסצנדנטי, הנשקף אליו יחידי מכל נקודת זמן ומקום בדרכו, נצחי וקבוע על מקומו . ההיווכחות במציאותו כיסוד פנימי הריהי כיציאת הנשמה . התשוקה אליו, הפרצות במשוכה המאפשרות את חוויית האחדות עמו, היא היא מעשה השיר . תכלית השירה, אם כן, היא לעבור דרך הפרטי, המסופר לאין- קץ החל משיחות יומיום וכלה בסיפורת ובהגות, אל העצמי הגדול, ודרך המילים לעשות את הדרך חזרה . תכליתה לעשות את הפרטי ל"שקוף" . בניסוח אחר, השיר הוא האיזמל החודר אל גוף השתיקה על מנת להוציא מתוכה את החלקיק הדרוש לו . השיר מדבר מבלי לבטל את שתיקתו . אין בדברים אלה כוונה להמעיט במשמעות הפרטי . ההפך הוא הנכון . אך בשירה, מה שאין לכנותו בשם הוא המעניק לשיר את ייחודיותו החד-פעמית, ...
אל הספר