96 צביה ליטבסקי רבה . ואז אירע אסון . קיטי פתח בבית את הצנצנת שבה נמצא הצרצר, מעך בשוגג את מפרקתו וברח מן הבית . בלילה מצאוהו הוריו בתחתית באר, חסר הכרה ופצע גדול בראשו . מיום המחרת ואילך היה הילד נטול כל חיוניות, והמלים היחידות שהגה היו : "הרגתי אותו" . באותו יום התעופף מן החלון צרצר קטן, שקפץ על שרוולו של האב "כמבקש להיתפס" . בייאושו ניסה האב את כוחו של צרצר זה במלחמה מקומית . למרבה הפלא ניצח הצרצר הקטן את אלוף הכפר, התפרסם והפך למנצח בכל המחוז . האב שלחו למלך . במקביל לאירועים אלה פִרפר קיטי בין החיים ובין המוות במשך שלושה שבועות . בוקר אחד התעורר בריא ורעב, ומילתו הראשונה הייתה : "ניצחתי" . לשאלה את מי ניצח, ענה "איני יודע" . הוא התלונן ששרירי רגליו נוקשים ומכווצים, כי "רץ וקיפץ מאות פרסאות" . בדבריו העלה תמונות שונות מהמתרחש בארמון, ומתוכן הסתבר שהצרצר הקטן והמופלא, שניצח את כל יריביו, היה הוא עצמו . קיטי התגלגל בגופו : "האמיני לי, אמי, הייתי שם [ . . . ] מדי לילה בלילה נלחמתי כשרק מחשבה אחת בלבי, שעלי לנצח למען אבי [ . . . ] בלילה האחרון עמדתי בפני צרצר אדום-ראש . הוא היה מפחיד ב...
אל הספר