18 צביה ליטבסקי כמייצג עיקרון שמעבר לזמן . גם כאשר מוצג בהם אירוע הבריאה בהקשר של זמן, כ"התחלת" הזמן, הוא מניח הוויה קודמת לה . על כן הוא מיוסד בהכרח לוגי על תפיסה על-זמנית . ההתרחשות בזמן היא דרכו של כל סיפור ( מיתוס ביוונית ) , אבל הדימוי של הבריאה כהתרחשות חלל-זמנית נשען על הכרה בקיום שמחוץ לכל דימוי . באופן הזה הופך אירוע הבריאה להיות נוכחות מתמדת, אשר על פיה נקודת ההתחלה אינה התחלה בזמן, אלא קיימת בכל רגע ורגע בבחינת התגלות, בבחינת היסוד הראשוני אשר אליו עורג האדם מטבעו . יסוד זה מצוי בשורש כל תופעה כעיקרון של בריאה מתמדת . זו התשוקה האנושית אל המטאפיזי . היסוד המטאפיזי ( על-פיזי או אל-פיזי, או מעבר לפיזי ) הוא הליבה של כל מטמורפוזה כתופעה פיזית, תופעה המתרחשת בזמן ובמרחב, גם אם זו מעוצבת מבחינה ספרותית במישור מיתי . יתר על כן, מישור זה הוא המעניק לסיפורים את מעמדם העל-זמני, המייצג . רק ב"קילוף" בלתי-נלאה של המאפיינים הסיפוריים, קרי, חלל, זמן וסיבתיות, נוכל להגיע אל משמעותם . התשוקה אל המטאפיזי מתבססת על אידיאה מובנית בתודעת האדם, שבה אני רואה את "צלם האלוהים" שבו נברא, את ייחודו ...
אל הספר