2 ריבוי הדעות בדמוקרטיה העתיקה: הגותו הפוליטית של אפלטון

56 רוני קליין קטע זה מבהיר לנו היטב מהי מהותה של הדעה . מדוע האדם מן השורה, כאשר הוא עומד מול רופא וטבח, מעדיף את השני על פני הראשון ? אותו אדם, שהוא חלק מהמון העם, כלומר אדם ללא ידע, מאמץ את דעתו של הטבח ולא של הרופא, מהסיבה הפשוטה שהטבח גורם לו הנאה בעוד שהרופא אומר לו את האמת הכואבת והלא-נעימה . במילים פשוטות, הוא מעוניין בהנאה ולא בבריאות . הוא דוחה את הידע של הרופא - המשול כאן לפילוסוף, החושף את האמת המרה - לטובת הטבח המציע לו את הנאת הגוף . הטבח מייצג בדימוי זה את הרטוריקן, הנואם הפוליטי : שניהם עסוקים בחנופה - כמו שהטבח מתחנף לגוף של האדם שאותו הוא מאכיל במטעמים נעימים אך לאו דווקא בריאים, הרטוריקן מתחנף לנשמת קהל שומעיו . הוא נמנע מלומר להם את האמת, מכיוון שבמשטר הדמוקרטי הוא עצמו תלוי בדעתם . מכאן אנו למדים שני דברים חשובים . ראשית, שהדעה היא סוג של טעם, המעדיף תמיד את מה ש"טעים" או "נעים" על פני מה שמועיל באמת . כל אדם מאמץ דעה מסוימת רק אם היא גורמת לו הנאה כלשהי . שנית, אנו למדים שבמרחב הדמוקרטי הנואם הפוליטי הוא תמיד סוג של דמגוג . אכן, הוא בהכרח מבקש למצוא חן בעיני קהל שו...  אל הספר