מבוא: על אי־נחת מהדמוקרטיה

24 רוני קליין לנאורות . משטרים שאינם דמוקרטים נתפסים כ"אפלים", כסמל לדיכוי ולברבריות, בעוד שהדמוקרטיה הפכה לסמל לציביליזציה חופשית, פתוחה ונאורה . כך כל דיון על הדמוקרטיה נקטע באיבו - שהרי כיצד ניתן להתנגד לציביליזציה עצמה ? אך הקושי מופיע כאשר בוחנים את הדמוקרטיה לא כאידיאל - ואידיאל זה הוא אכן נשגב - אלא כמציאות . האם המציאות הדמוקרטית, כפי שהיא התממשה בהיסטורית העתיקה או המודרנית, נאמנה לאידיאל שהיא הציבה לעצמה ? ואם מצאנו שהמציאות הדמוקרטית היא קלוקלת, שהיא רצופה כשלים או כישלונות - מהן המסקנות שעלינו להסיק מכך ? אולי התולעת היא בפרי עצמו, ועלינו לבחון את יסודותיה של הדמוקטיה מחדש ? שאלות אלו פותחות פתח למחקר עצום, ולא ניתן להקיפו בספר 1 הסוגיה שבה אדון כאן היא נקודתית יותר : היא נוגעת לשאלה אחד . של המרחב הדמוקרטי כמרחב שבו מתפתח שיח ציבורי מסוים, המורכב מדעות שונות, מחילוקי-דעות ומחלוקות אידיאולוגיות, וגם מדעות שהפכו לרווחות וכאלה שנתפסות כקיצוניות או כשוליות . בשיח זה נוטלים חלק כמה גורמים : המנהיגים הפוליטיים, פעילים פוליטיים ממפלגות ומקבוצות שונות, עיתונאים ואנשי- תקשורת למיני...  אל הספר
רסלינג