58 אליאב טאוב קבלה ללא עוררין של סמכות גדול תורה כגון הרב יוסף . סמכותו החדשה של הרב יוסף, שעד להקמת תנועת ש"ס לא הייתה מצויה בתודעתם של תומכיו ( שחלקם אינם מקיימים אורח חיים חרדי ) , חסרה את היציבות שהייתה לסמכותו הפוליטית הוותיקה של הרב שך, שהתפרשה לאורך כמעט ארבעה עשורים . הרב יוסף כיהן במשך רוב שנותיו בתפקידים רבניים ממלכתיים ( ובהם בתפקיד דיין ) , שבדרך כלל חושפים את בעליהם להשפעות החברה והתרבות המודרנית, ומפחיתים בשל כך מיוקרתם האישית כמנהיגים השומרים על גבולות המחנה החרדי . לעומתו הרב שך, ראש ישיבה חרדית, ויתר לכאורה מלכתחילה על פנייה לציבור רחב, התרכז בקבוצות סלקטיביות ומסוגרות ורכש את אמונן . א . מחלוקות פנימיות - בעיית הציות לסמכותו של הרב יוסף במקביל לסמכותו ההלכתית כפוסק, ניסה הרב יוסף לייסד לעצמו סמכות רבנית-פוליטית המבוססת על הציות ל"דעת תורה" . הגישה הבסיסית העומדת מאחורי רעיון "דעת תורה" היא גישה הרואה את הפוליטיקאים ככפופים לגדולי התורה, כלומר העשייה הפוליטית מתבצעת על ידי הפוליטיקאים, אך מתווי המדיניות והמפקחים על פעולתם הם המנהיגים הדתיים . הכרעות גדולי התורה ניתנות ...
אל הספר