שי רודין 148 מכאן שבהיכנסה אל ספרת הספרות העברית החדשה, שהיא גברית במובן הזה שהתאפיינה בכותבים גברים ובכתיבה על אודות גברים וחוויותיהם ( דמות "התלוש" המזוהה עם סופרי תקופת התחייה, שבה פועלת שפירא, המצרה על כך שאין לו מקבילה נשית ) , שפירא מנכיחה בראשונה את עולמן של נשים, כלומר את ניסיון חייהן, "טיפוסי הנשים" והקונפליקטים המרכזיים שנשות התקופה התמודדו עמם . את עיסוקה בניסיון חייהן של נשים ב קובץ ציורים אפשר לחלק לשתי קטגוריות : ראשית, היא כתבה סיפורים קצרים על אודות נשים שונות ובכך הכירה בפנורמיות המתקיימת בנפשן של נשים מתוך כוונה למנוע תפיסה שטחית וחד-ממדית של דמות האישה . שנית, היא כתבה משלים המייצגים דילמות נשיות מרכזיות . מעיון בסיפורים "הבודדה" ו"בתולה זקנה" אנחנו עלולים להניח בטעות ששפירא עוסקת בגורלן של רווקות שלא הצליחו לממש את הארוס הטמון בהן . ואולם, מול בדידות הנגזרת מבחירתן של נשים משכילות בספרה הציבורית, בדידות המונעת מהן אפשרות להיות חלק מהספרה הפרטית, מוצגות גם נשים נשואות . למשל, בסיפור "טיפוסי נשים" מתוארת "המבינה" . אישה זו נשואה, אך בהעדר עניין ממשי בחייה היא חיה את ח...
אל הספר