56 חוה שלום-גיא ד ) בשני הסיפורים מוצג גדעון כמנהיג היודע לכלכל את מעשיו, אם כי בדרכים שונות . בסיפור הראשון מגלה גדעון כישורים דיפלומטיים במשא ומתן עם בני אפרים . הוא מבליט את חשיבותו של המעשה שעשו, ומצליח לשכך את חמתם ולמנוע הסלמה בעימות : "אז רפתה רוחם מעליו בדברו הדבר הזה" ( ח 3ב ) , בניגוד בולט לתגובתו של יפתח ולתוצאותיה במצב 70 בסיפור השני גדעון נוקט שיטות אחרות ; עניינים דומה ( שופ' יב 1 - 6 ) . הוא מעניש קשות את אנשי סוכות ופנואל משום שלא הושיטו עזרה לו 71 וללוחמיו ( ח ,7 ,9 15 - 17 ) . על רקע קווי הדמיון בין שני הסיפורים מתבלטים קווי השוני הבאים : א ) בסיפור הראשון מכונים מנהיגי מדיין "שרים" ושמותיהם זאב ועורב ( ז 25 ; ח 3 ) , ואילו בסיפור השני מכונים מנהיגי מדיין "מלכים" ושמותיהם זבח וצלמונע ( ח ,5 12 ) . בתה' פג ,12 המצרף יחד את שתי המסורות על עורב וזאב, זבח וצלמונע, הם מכונים "נסיכים" . גם בכתובים מקראיים אחרים 72 על סמך הוראת משמשים תוארי שררה שונים ביחס למנהיגי מדיין . הכינויים "מלך" ו"שר" במקרא נראה שיש חשיבות לעובדה שבני אפרים לכדו שרים ואילו גדעון לכד מלכים, שכן השר אמ...
אל הספר