54 אלינה שלקס פוסק ובטון מונוטוני נעדר כל רגש על אודות חייו, בבחינת דבר לא התרחש מול עיניו . מוצפת כאב, לאחר כמה רגעים של בלבול ותהייה, אמרתי לו שנפלתי ושכעת נאלץ לסיים את הפגישה . קבענו מועד לפגישה נוספת . דני קם והלך, ואני התפניתי לטפל בעצמי ובנקע הקשה שבקרסולי . בדיעבד התבהר לי שעל במת גופי התחוללה דרמה קשה ועוצמתית, שכנראה שיקפה כמו מראה דרמה עוצמתית בתוך עולמו של דני, אך ככל הנראה היא לא הורגשה על ידו . בדרמה הזו נרדם בי חלק אחד לחלוטין וקרס ( נרדמה גם הרגל עצמה וגם הערנות למתרחש ברגל זו ) , ואילו חלק אחר המשיך לתפקד, וכל זה אל מול עיני זולת עיוור, מת רגשית, החש כנראה בו-זמנית ננטש ונוטש . באירוע זה כלל לא הופיעה חרדת נפילה, אלא נפילה בפועל . נפילה זו שיקפה את הנפילה הרגשית והמתמשכת בחייו של דני, והיא התבהרה לי רק בדיעבד, חלקית גם שנים אחרי התרחשותה . התחנה השלישית והאחרונה שבה אעצור על ציר הקונקרטי – סימבולי היא התקופה שקדמה להכנת פרק זה . מאז אותה נפילה בחדר הטיפול עם דני, ליוותה אותי רגישות מסוימת בקרסול, והיא יצרה מועדות לנפילה, שלרוב אני מצליחה לשלוט בה . אבל מספר חודשים לפני...
אל הספר