274 יצחק בנימיני רשמתי לנו ככה מילה, תיאוככיה . מהי אותה תיאוככיה במילה ובמהות ? היא מדמיינת לעצמה, בתוך מעטפת יקום-ההמצאה שלי שגובל בככיות שאינה שרירותית, את היותה . אותה היותיותה היא המלאות של ביטחון התיאולוגיה בחוסר יכולתה לחרוג ממלאות מוגבלותה מלבד סימון מגבלוגבוליות זו . הכיצד ? ככה . המדוע . ככה ? האמנם ? התיאולוגיה, נניח, היא תמיד מהתיאוככיה . שורש הפורענות בלוגיקות שמתהוות כשהאחד הוא הכי הככה שיש . כך מבחינה אונטו-מתמטית ( המתמטי מייצר אונטולוגיה של יקום מדומיין מספרית בלבד ושם האחד הוא המוחלט, אבל גם הכי ככה כלא מצריך הצדקה וללא מסובב וללא סיבה, פשוט ככה לו ) . והככה הוא גם הכי מהאחד מבחינה אונטו-נפשית ( בהמשך לאונטו-מתמטיות אזי גם הנפשיות במובן הפנומנולוגי מייצרת אונטי נפשי שבו אני עומד מול האובייקט האחד והופעתו האחת מולי מפגישה אותי עם הככיות האחד-פעמית ) . אונטו-מתמטיות זו ואונטו-נפשיות זו מתגשמות עבורנו במפגן של צרות האופקים המשיב אותנו לתוך מסלול האחד תחת מענה האחד "ככה ! " . ולוגיקה כפולה זו מבארת את מבנה המילה תיאולוגיה, כאשר היא מתפתחת לא מתוכה ובעקבותיה, אלא מתפתחת לפ...
אל הספר