240 יצחק בנימיני על פי התרשמותנו . בכך הן מוצאות את עצמן, המילים, כמתנהלות בדייקנות בהולה במידת-מה שבה הן תקריבנה עצמן למען הנושא הנדון, בדחיפות, כזו ההכרחית לאופי הדיון הנוכחי שמבקש להגיב למצב הדתיות ( המערבית ) של העבודה האתית ( המערבית ) . וכך בשתי האופציות של העבודה האתית שרחוקות מלדחוק ולהדוף זו את זולתה : מצד אחד המושגית-מופשטת במפגשה עם אלו הסובלים את משא הקטגוריות של ה״אחר״ וה״זולת״, ומצד שני גם זו הפעלתנית הא-מושגית בעולם במפגשיה עם… ועם… ועם…… ( וכדומה אובייקטים בלתי מושגיים שמעבר למילולי- בלבד ) . המילים להלן תנסנה אם כן ללכוד עניין אחד ברסן, לדייק באמצעות הצבעה על מוטיב מפתחי שיחי מסוים בתוככי עניין תיאו-אתי זה . כמשרתים של אותן מילים, נפעילן בשמן, תוך בחינה של אותו ההיבט של המפתחיות כניצב במרכז הוויכוח הפנימי השייך להוויית האחד ; זו מפתחיות העקודה היטב לעניין הדייקנות, לעניין הדיוק אודות המדידה של מידת האמונה או הביטחון של אברהם באלוהים . נדמה שדת מוחמד, הרטרו-מייסד של הדתות האברהמיות, ידעה לנהל דרך הגדרתה העצמית כדת הכפיפות לאחד, משמע "إِسْلاَم" במובן הערבי של כפיפות, כני...
אל הספר