100 יצחק בנימיני הקומיות שבהן ואולי דווקא בשל כך, פותחות לאברהם אפשרויות אחרות של קריירה דתית ומאפשרות בכך פתח לבחינה מחדש של הטקסט המקראי עצמו, לבחינה של אברהמיות אחרת שחורגת מהקונצנזוס המונותיאיסטי ( העוטף אף את דת האסלם ואף מכוננה ככזו, כמונותיאיזם הרדיקלי ביותר ) , על האב-הקדום ככזה שהוא פרוטוטיפ של כל מאמין אדוק . דומה שהאברהמים של קפקא מנסים, או נאלצים בשל נסיבות היומיום לנסות, להשתחרר בכמה אופציות מהלפיתה של דת האהבה והאמת, כמו שניסח אותה למשל קירקגור, באופן כל כך מפתה . זהו התיאולוג בתחפושת הפילוסוף שכאבו הביתי אילץ גם אותו לדמיין כמה אברהמים טרגיים, כאלו שמעבדים את היומיומי לטובת הרוחני ; הוא כשלוחה, הכי מתקדמת לאותו רגע, של היסטוריית המשבר-של-מות-האלוהים הנוצרית, שלוחה אשר מציבה באופן כאילו פרדוקסלי את המשבר כתמריץ לאמונה עצמה . יתר על כן, נדמה שכדאי להתייחס לטקסט של קפקא בשני מישורים, גם כתגובה לקירקגור ולנצרות וגם כעומד בזכות עצמו, אולי רק מעצם העובדה ששמו של זה אינו מוזכר במפורש באותו מכתב . העמידה הסרבנית בזכות עצמה משמעה הצעה שונה לאברהמיות שמנותקת בכך גם מהפרדיגמה הנוצר...
אל הספר