מהו היחס בין התאורטי למעשי?

המדריך החדש לאמריקניזם | 125 איש אינו יכול להתנתק מהמציאות ברמה החושית , אלא רק ברמה המושגית הרצונית . בחברה פרימיטיבית ( וביחס לבעיה ספציפית בכל פעם ) , הניתוק הזה יכול להתרחש כברירת מחדל או כטעות פשוטה , עקב בורותו של האדם במתודולוגיה הנכונה . אולם , בציביליזציה מתקדמת , הדרך היחידה לבצע ניתוק כזה במלואו , עם תוצאות הרסניות לכל בעיה ולכל תחום לימוד , היא באמצעות תאוריה – תאוריה החותרת באופן מוחלט תחת הרמה המושגית באמצעות ניתוקהּ מהתפיסה החושית . זוהי קטסטרופה שרק פילוסופים יכולים ליצור – או לתקן . המקור העיקרי לדיכוטומיית הגוף-נפש וכל הסבל שגרמה מימי פיתגורס ועד ימינו הוא תפיסה שגויה של השכל , דהיינו , של מושגים . הפתרון הוא לחזור לאקסיומות של הפילוסופיה , הקיום והתודעה , ולזהות את היחס האמיתי ביניהן בתוך התהליך המושגי . הקיום לבדו , אומר האינטרינזיציסט , הוא הגורם הפעיל בהכרה ; התודעה , במהותה , אינה תורמת דבר ; היא אינה יותר מכלי קיבול , ריקנות הממתינה להתמלא . התודעה לבדה , אומר הסובייקטיביסט , היא הגורם הפעיל בהכרה ; הקיום , כמשהו בלתי מציאותי או בלתי ניתן לידיעה , אינו רלוונטי ....  אל הספר
הוצאת אנכי