] 241 [ טיפו ל פליאטיבי בראי הר ב-תרבותיות בישראל המחשבות לא פסקו לרגע . ברגעי ההפוגה הדהימה אותי ההכרה, עד כמה מהר השתלט האירוע הקטן הזה על כל הקיום שלי . עברו שעות אחדות מאז הבוקר, ובפועל שום דבר לא אובחן ודבר לא השתנה בחיי . ובכל זאת . למחרת בשמונה בבוקר כבר התייצבנו, רונית ואני, בחדר המיון . יד ביד פסענו בהססנות אל עבר דלפק הקבלה . לטוב ולרע, אני מוכר בבית החולים הזה . לטוב, כי זה גורם לאנשים לרצות לעזור . לרע, כי זה גם מבלבל ואולי קצת מביך את כל הנוגעים בדבר . אני מופנה למיטה מס' 3 באגף הכירורגי . כעבור שעה קלה מתחיל ביקור הבוקר עם מנהל המיון . איתו בביקור כמה רופאות ורופאים, אחיות ואחים, אבל הפעם הצטרף גם שובל ארוך של סטודנטים . כבר מצידו האחר של הווילון אני שומע מישהי מעדכנת את מנהל המיון מי אני ומה תפקידי בבית החולים . הווילון מוסט, ובבת אחת 24 עיניים מביטות בי . המנהל, אדיב, נעים ומקצועי, שואל אותי את כל השאלות הנכונות . ואז מגיע רגע הבדיקה, ואם עד לפני דקה הייתי ד"ר צבר, יועץ בבית החולים, כעת אני המטופל במיטה 3 במיון הכירורגי, שעומד בפני הצוות ללא חולצה . עוד רוביקון קטן נחצה...
אל הספר