] 210 [ בין החלמה לריפ וי עכשיו, כשאפשר היה להגביר מעט את עוצמת האור, יכולתי לשבת ליד באסם ולדבר . מובן שקודם כול דיברנו עשרים דקות רק על הגינה . הוא תיאר לי איך נראתה החצר פעם, ואיך, אחרי שאביו נפטר, הוא נטע עץ זית לזכרו במרכז החצר . ומשם הכול התפתח . אחרי העץ באו צמחי התבלין ועצי הבוסתן, עם הריחות, הטעמים והפירות שאבא שלו אהב יותר מכול . בהמשך הופיעו מפלי המים והנחלים הקטנים שמשתרגים בין הדשא ושבילי האבן היפים . הכול נשתל, טופח וטופל בידיים האוהבות והמתגעגעות מאוד של באסם אל אביו . "אבא היה פלאח פשוט, שעבד כל החיים עם טורייה כדי שאנחנו כולנו נוכל ללמוד, להתקדם ולהתפתח . זה המינימום שיכולתי לעשות כדי להגיד לו תודה ולזכור אותו" . התרגשתי ממש . אני נזכר בבאסם ובסיפור גינת ההנצחה שלו בכל שנה כשאני עובר ברחוב שלו עם עגלה עמוסה ביבול הזיתים השנתי שלנו בדרך לבית הבד . חושב על הקשר המיוחד שהיה לו עם בתו היחידה, על עשרות האנשים שעמדו בשקט בסלון, מלווים אותו ערב-ערב, כואבים את כאבו . על השיחות היפות שהיו לנו בביקורים, שמים לרגע בצד את המחלה והקשיים ומדברים על צמחים, דשן וזנים של זיתים, על כמה ...
אל הספר