השאלה הראשונה: "ספר לי בבקשה, איך אתה רואה את המצב?"

] 103 [ עקרונו ת השיח הפליא ט יבי עם המטו פל ובני משפחתו מחלה מאיימת חיים, ושיש בכוחם להתמודד עם שאלות נוקבות על מצבם, יתייחסו ישירות למחלה שהם מתמודדים איתה . אנשים שבאותו רגע מוצפים רגשית או שאינם מסוגלים להתעמת עם חומרת מצבם, ישתמשו בניסוח הפתוח של השאלה כדי לברוח לסוגיות אחרות, כגון "איזה מזג אוויר מוזר יש השבוע", "המחלקה מפוצצת חולים היום" או לאמירות כלליות כמו "הכול יהיה בסדר — אין מה לדאוג" . למעשה, השאלה, בניסוחה הכללי כל כך, מאפשרת לאנשים שמתקשים להתמודד עם מצבם הרפואי והרגשי את נתיב המילוט מהשיחה הזו . במקרה כזה, חשוב שהמטפלים יהיו רגישים מאוד, יזהו את המצוקה שעולה ולא ימשיכו בדיון הרפואי, אלא יתחברו לקו שהמטופל מוביל, ידברו אף הם על דברים כלליים מאוד ויחתרו לסיום השיחה . במקרים כאלה עדיף לכבד את בחירתו של המטופל ולנסות לפתח את השיחה בזמן או בסיטואציה אחרים, או לשאול אותו אם הוא מעוניין לשוחח על כך עם אדם קרוב אחר, כי "אני רואה שהשיחה על נושאים שקשורים בסוגיות רפואיות ( לא במחלה ולא בבריאותך ) גורמת לך קצת אי-נוחות" . כל התעקשות על שיח בנושאים הקשורים במחלה עלולה לגרום רק להצ...  אל הספר
עם עובד