] 67 [ תחילת הליוו י הפלי אטיבי לבתיה שהיא לא תחיה יותר משבועות אחדים ושממש לא נכון שהיא תתמודד עכשיו עם החמרה בכאבים, רק כדי להשקיט חשש מתופעות גמילה בעתיד — שלא יגיע לעולם . שיתפתי את נעמי בתובנה שרכשתי עם השנים, והיא שכל אדם שמור מבחינה קוגניטיבית שמתקרב לסוף חייו, יודע שהוא הולך למות . יש מי שמדברים על כך פחות עם אחרים או אפילו עם עצמם . הם מפעילים את מה שפרויד הגדיר "מנגנוני הגנה", וטוב שכך . להם זה עוזר להתמודד עם המצב הבלתי אפשרי . מידת השימוש במנגנוני ההגנה היא עניין של בחירה אישית, ואין כאן "נכון", "מתאים" או "סביר" . זה מה שנכון, סביר או מתאים להם . ביקשתי מנעמי שתאפשר שיח שלם על סוגיית השימוש בתרופות נוגדות כאבים ועל גמילה, אם זה מה שבתיה מבקשת, ושתבהיר למשפחה את ההבדל בין העובדה שבתיה יודעת בוודאות שהיא הולכת למות, ובין חוסר היכולת או הרצון שלה להתמודד עם הידיעה . השקט שהם, נעמי והמשפחה, יעניקו לבתיה, יאפשר לה את המרחב שהיא זקוקה לו . חודש אחר כך נעמי סיפרה לי שביקרה את המשפחה בשבעה של בתיה . ההורים, בוכים ונרגשים, הראו לה מעטפה משרדית גדולה ממוענת אליהם, שבה היו מסמכים המע...
אל הספר