188 אלן באדיו סטודנט : אם כן, מה שנשאר הוא נסיגה מעצם השאלה של המוות כמושג, או דווקא הפחתה של השאלה הזאת משדה המחשבה שלנו . הנסיגה הזאת תלבש את צורת הניגוד הדיאלקטי הממשי, כזה שבעצמו נסוג דיאלקטית מהצמד חיים—מוות ושהוא עצמו דיאלקטי יותר . הייתי מכנה זאת בהססנות-מה : הניגוד בין חיים מוכשרים ( qualified ) לבין סבל . אני רוצה לומר שהצמד הזה יהיה מה שמכוון את האקולוגיה בהתגלמותה . בהחלט הוא מכוון את כל החשיבה העכשווית המשרתת בהמצאת יחס חדש בין היסטוריה לטבע . איני רוצה לכפות על נדיבותך, ועל כן אחסוך התחקות אחר מה שאני מוצא כהשלכות של חשיבה כזו, אולם אני רוצה להוסיף שני דברים נוספים : ראשית, מה שהופך את הצמד הזה לנסיגה דיאלקטית מ- או לצמצום דיאלקטי של חיים ומוות ; ושנית, מה שהופך כל אחד מהמושגים לדיאלקטי בעצמו . הצמד חיים—מוות לוחץ מעבר לגבולות ההיגיון הדיאלקטי עצמו, הופך בהכרח לספקולציה דתית כשהוא נדרש לשאלת המוות . אם כך, לסגת צעד אחורה הוא להפחית את המוות כשאלה . אולם הפחתת המוות כשאלה, בהכרח מפחיתה משהו מהחיים . להפחית מה ? את החיים עצמם, החיים כשלעצמם, החיים בתור חיים . מהם חיים ללא הח...
אל הספר