152 אלן באדיו באופן כללי מתמטיקאים אוחזים בדעה שאף אחד לא מבין כלום במתמטיקה, כלומר אף אחד חוץ מהם לא מבין מתמטיקה, ועל כן הם יכולים לדון במתמטיקה עם חבריהם בחדר סגור . זה לא המקרה של מתמטיקאים דגולים כמו ז'יל אנרי פוֹאנקרה ( Poincare ) או לאונארד אויֶלר ( Euler ) , אך זה המקרה של הרבה מתמטיקאים . אני מתנגד לחלוטין לנטייה הזו, ואני נאבק נגדה . אני טוען שמתמטיקה חשובה מאוד להבנה הכללית של כל מה שמתקיים . זה נושא הסמינר : כל האובייקטים של סביבתנו הם משהו כמו חומר מרוכז של מתמטיקה . אם נודה שמתמטיקה היא משהו מובדל לחלוטין, משהו אריסטוקרטי שכל היתר מאיתנו אינם מסוגלים להבין, אז יש לנו בעיה . חייבים להפוך את המתמטיקה לדמוקרטית . זה קשה, אך הכרחי . בנוגע לעבודת האמנות קיימת שאלת הציבורי . יש מערכת יחסים בין עבודת האמנות לבין משהו ציבורי . רק כמה מיסטיקנים אוונגרדיים, כמה משוררים אזוטריים וכמה ציירים מופשטים הם כמו המתמטיקאים, כלומר יש להם ציבור קטן מאוד . אבל באופן כללי עבודת האמנות פונה לציבור . ההתקיימות האמפירית של הציבור היא השאלה האמיתית עבור עבודת האמנות עצמה . קולקטיב הוא גם במובן מסוי...
אל הספר