73 מרי אזרחי שמעשי סרבנות מצפון עלולים להיתפס כאיום לשלטון, ובכך לא ישיג סרבן המצפון את מטרתו והמדינה תצא נכזבת בהיותה מחמיצה את האתגר שהעמיד לפניה המוחה ; במקביל ייתפסו מעשי מרי אזרחי הבאים לתקן את קלקלות השלטון כמעשים של סירוב מצפוני, ובכך ייתפסו ככאלה שלא נועדו לתקן את קלקלות השלטון אלא מקורם בעניין פרטי – מוסרי של המוחה, וגם בכך יפסידו המדינה והמוחה . הזכות והחובה להתנגד לעריצות מופיעים לכל אורך ההיסטוריה 129 אם בעבר האנושית ; תופעת הסירוב מטעמי מצפון אינה חדשה . שלטה בכיפה ההשקפה שחובת הציות של האדם לאל עומדת מעל חובתו לציית לסמכות חילונית כלשהי ( לרבות לשלטון ) , הרי בדורות האחרונים רבים רואים את הזכות להתנגד לשלטון 130 ההבדל בין שתי השקפות כזכות שמקורה אינו בהכרח במצפון . העולם הללו עלול לבסס פער משמעותי בין מרי אזרחי וסרבנות מצפון ובעקבותיו יחס ציבורי ומוסדי מעוות : סרבנות מצפון, בהיותה “יותר מוסרית מפוליטית“ ובשמשה ביטוי לאוטונומיה של הפרט, נתפסה כ“חיובית“ יותר ; בעוד המרי האזרחי, בהיותו “יותר פוליטי ממוסרי“ ובשמשו ביטוי לקבוצה שהפרט המורד הוא “מייצג ביצועי“ שלה, נתפס כאיום למ...
אל הספר