4 בן־גוריון כמייצג היישוב ואופן התמודדותו עם הצלת יהודים בתקופת השואה

416 יצחק עזוז ותיעוב לכל מה שמבטא גלותיות, ויצר חיץ ברור בין "מוחו המעוות של יהודי הגטו" ובין היהודים המגשימים בפועל את הציונות . כשבוחנים את דמותו של בן – גוריון עולה שהוא ניחן בראייה חדה מאוד של פני התקופה, וניצל ראייה זו כיתרון להגשמת המטרות שהציב לעצמו . הוא ראה את עצמו כמנהיג עם חזון שרואה טוב מכולם את המציאות המתפתחת, ולכן היה משוכנע שהוא מסוגל להוביל את התנועה הציונות טוב יותר מכולם בסבך המציאות . אמונה עמוקה זו גרמה לו לחתור בכל מאודו להגיע לעמדת מנהיגות, שבה הוא ראה אמצעי יעיל להגשמת חזונו . התמונה המתקבלת היא שבן – גוריון היה בעל כוח השפעה מכריע על הסובבים אותו, וכן "תקיף, שתלטן והטיל את מרותו על חבריו [ . . . ] " . עם זאת, מתברר שבן – גוריון היה מוכן "להפוך את הקערה על פיה" אם ראה בכך ערך פוליטי בהשגת מטרתו, ומנגד הוא גילה נוקשות עד כדי נכונות לחיות בבדידות פוליטית כאשר הדברים סתרו את השקפת עולמו . בן – גוריון נקט שיטה של שלבים, כאשר כל שלב קרוב להשגת המטרה נהפך אצלו למטרה שאין לסטות ממנה, אלא אם מנהיגותו עמדה בסכנה . כל היתר הפכו בעיניו אמצעים להשגת אותה המטרה . מאפיינים אל...  אל הספר