מ ש נ ה א מסכת יבמות 423 מכל מקום, ההנחה היא שאדם נושא את מפותתו בנישואין רגילים, והפיתוי עצמו אינו מהווה קידושין : "יכול תהא נקנית לו בפתוי ? תלמוד לומר מהר ימהרנה לו מלמד שצריכה הימנו קידושין . יכול אף על פי שאינה ראויה לו לאישות ת"ל מהר ימהרנה לו לאשה את שראויה לו לאישות" ( מכילתא דרשב"י כב טו, מהד' אפשטיין - מלמד עמ' 207 ) . משנתנו מדברת על מקרה שבו לא נשא המפתה את המפותה, או משום שזו סירבה ( אביה סירב ) או שאינה ראויה לו מסיבות אחרות, או אולי טרם עשה זאת . הוא הדין באנוסה שאינה נשואה . הדין במשנה הוא שאדם רשאי לשאת את בת אנוסתו או את אם המפותה שלו . כלומר, הפיתוי והאונס עצמם אינם נחשבים נישואין . יתר על כן, אם יישא אדם את אחות אנוסתו, למשל, ייפטר בכך מה"עונש" הצפוי לו, לשאת את אנוסתו לאישה ללא זכות לגרשה . יש בכך, אפוא, פרצה הפוטרת את הגבר מאחריות מלאה למעשיו . במקרה רגיל אין האונס והמפתה זכאים לגרש את האישה, אבל אם נשא את קרובתה יכול הוא לגרשה ( בכתובה ) בהזדמנות ראשונה . 3 : ההלכה של משנתנו שנויה בפרק עריות ( ה"ו ) 5 כל 4 לפני חכמים משם רבי נתן . זה מדרש דרש רבי חנינא בן דוסא הא...
אל הספר