פרק ד' : נזירים מחוץ לירושלים שפעלו בעיר | 125 האפשרות לעיסוק בעבודת קודש כנסייתית יומיומית, שהיתה חלק משגרת חיי הנזיר במנזרי ירושלים דוגמת החזנים הספודאים של מנזרי פסאריון, האנסטזיס וחבורת נזירי כנסיית הניאה שהוקמה בשנת 543 לאחר מות סבאס, המכונים "התשמשתא דזומרא", קרי, עבודה וזמרה, לא קסמה לו . הוא לא חיפש חיי נוחות והכנסה כספית קבועה . נהפוך הוא, מבחינה זו דמה סבאס לקודמו 22 לאחר שהשיג היתר אותימיוס, אשר היה מקור השראה עבורו ומורה רוחני . מאלפידיוס, אב מנזר פסאריון, נשלח סבאס בליווי מורה דרך אל הלאורה של אותימיוס במישור אדומים . בתוך רצף פעילותו של סבאס במדבר יהודה בחצי השני של המאה החמישית הוא הרחיב את פעילותו למען נזיריו ומנזריו אף לירושלים . בשנת 494 הוא ייסד בעיר אכסניה לעולי רגל ונזירים, הקסנודוכיון של הלאורה הגדולה במדבר יהודה, מעין סניף עירוני ואכסניה של הלאורה . כך יצר סבאס זיקה בין מנזרו 23 במדבר ובין ירושלים . בתוקף תפקידו כארכימנדריט הנזירים במדבר היה עליו לשהות בירושלים ולייצג את צאן מרעיתו בפני הממסד הכנסייתי, ולפעול מתוך העיר למענם תוך מתן גיבוי לפטריארכים וקבלת גיבוי מ...
אל הספר