1 עכשיו כבר מותר לצחוק? ייצוגים של הומור, סָטירה ופרודיה בנושא השואה

49 הַר הַזִּכָּרוֹן יִזְכֹּר בִּמְקוֹמִי מוסד ועושה עליו חיפוש ( "מה את מחפשת" ? "אנטישמיות" ! ) לבסוף היא מוצאת סלולרי, "דור שלישי", הוא צועק . היא מתרככת, "גם אני דור שלישי", ועל הבסיס הזה הם מתפייסים . במערכון זה מתמודדים בני הדור השלישי עם הדרך שבה השואה הוטבעה בזהותם ומבקרים את עצמם על כך שזיכרון השואה אינו מאפשר להם להתבונן אחרת על גרמניה . הפרספקטיבה של השואה משתלטת על כל חלקה טובה, הופכת אותם למי שנרתעים עד היום מגרמנים בעלי סמכות ואינה מאפשרת להם לייצר נורמליזציה עם גרמניה . המערכון מבקר את הדרך שבה זיכרון השואה שהונחל באינטנסיביות לדורות הצעירים אינו מאפשר להביט על גרמניה במבט חדש ושונה . העבר מתערבל בהווה וההֶפְגֵן בא לידי ביטוי בכל אספקט של חיי היום – יום . היוצרים בעשורים האחרונים לא רק משקפים, באמצעות הומור, את הדרך שבה השואה מוטבעת בהווייתם, אלא מתוך התובנות הללו הם גם נלחמים על זכותם להציב לעצמם מנגנוני הגנה ולהתמודד עם המשא ההיסטורי הכבד בדרכי הומור . במערכון הרפלקסיבי "כותבי מערכונים צלבנים" נפגשים שלושה צלבנים לדיון במגפת הדֶבֶר . הם ניצבים בשדה רחוק, וברקע נראה מבצר...  אל הספר
רסלינג