120 ציפורה ( ציפי ) יבין 130 עניינו הראשוני של המונח המקראי "אחוֹת" הוא רב-משמעי : המושג "אחוֹת" הוא שארוּת וקִּרבת דם בתוך משפחה, בין פרטיה השונים, לדוגמה : רחל ולאה, בנות לבן הארמי, הן שתי אחיות ( בר' כ"ט 16 ) , ו"מרים [ . . . ] אחות אהרון" ( שמ' ט"ו 20 ) , ותמר אחות לאמנון ( שמ"ב י"ג 1 ) , וכן הלאה . אך, הכינויים "אח" ו"אחות" מתפקדים גם כמילות חיבה ואהבה בין בעל ואשתו, אוהב ואהובתו, ואנו מוצאים כמותם בחוזי נישואים מצריים מהמאה ה- 6 לפסה"נ ועוד קודם לכן בשירי אהבה מצריים מהאלף השני לפסה"נ : "האחת, 131 וכן במגילת שיר האחות שאין דומה לה, יפת התואר מכולם", השירים המרבה לכנות את האהובה בשם "אחות" : "ליבבתני אחותי כלה [ . . . ] מה יפו דודיך אחותי כלה" ( שה"ש ד' 9 - 10 ) , ובדרך זו הולכת גם הספרות החיצונית : "ויקרא רעואל לעדנה אשתו ויאמר לה אחותי, הכיני נא את החדר", וכן : "אני לוקח את אחותי [ . . . ] 132 חז"ל המשיכו מסורת ספרותית זו ודרשו : וכי אזקין עימה יחד" . 133 ומצאנו : "אמר ר' "שאין אדם נמנע מלקרות לקרובתו אחותו", תנחומא : נשא אדם אישה מקרובותיו עליו נאמר : עצם מעצמי" ( בר"ר, י"ח ) ,...
אל הספר