330 ליליאן שטיינר זעקה כתובה, אשר מהדהדת זעקות נשיות ארכאיות אילמות שמעולם לא נשמעו . הארכאיות של הזעקה הנשית משתקפת בזהותם של יסודות חווייתיים שהזמן לא טשטש אלא חידד אותם . הדמות הנשית העכשווית היא דמות נשית דיאכרונית . חווייתה משחזרת חוויות ארכאיות שמשמשות לה דגם – על . בהקשר זה, הארכאיות מתאפיינת בשתיקה, ושתיקה נשית מול העליונות הפאלוקרטית כמוה כהסכמה . ניתוץ דגם – העל הנשי כרוך אפוא בהפרת השתיקה . ההתבדלות הנשית מחייבת היפרדות מהאם הארכאית, החוליה האחרונה בשרשרת השתיקה . דחיית האם פירושה החלפת מודוס קיומי ומודוס של ביטוי . השימוש בפסיכואנליזה מהותי להפיכת הלא – מודע למודע, והדינמיקה הפסיכואנליטית - התהוות דרך מילים - טומנת בחובה את הפרת השתיקה . הכתיבה, כאקט של חירות נשית, נאמנה לנשי ולמאווייו יותר מאשר לדפוסים ולמוסכמות של הכתיבה בכלל . הדחף לכתוב הוא הדחף להיות, לכן התוכן כופה את עצמו על הצורה . לראשונה השפה ( חוק האב ) בשימוש הנשי נמצאת בשירות הביטוי הנשי . כך מסתמנת מגמה נשית של התאמה מֵרבית לנשי ולא לכללי השפה . בכתיבה הנשית, הטכניקות מותאמות לדמות הנשית, המספרת ההומודיאגטית ....
אל הספר