286 ליליאן שטיינר פסאודו – מציאות נשית, אשר מקובעת בשיכרון אנטי – נשי . שיכרון אנטי – נשי זה מוליד חוקיות של חזרה, שיונקת את שורשיה ממבנה נפשי מיוחד . חוקיות החזרה שמובלעת במטונימיה האנטי – נשית מתבררת כבעלת מנגנון שמאפשר צפי של התיאור האנטי – נשי . ריאואה משתמשת במטונימיה האנטי – נשית כדי להמחיש את קיומו של יסוד הארטיפקט בתפיסת האישה הפאלוקרטית . ההתמקדות היא בשני מאפיינים בסיסיים בתפיסה הפאלוקרטית האנטי – נשית : הקיטוע של הדמות הנשית ( במטונימיה ) וההומוגניות ( זהות המאפיינים התיאוריים ) מבליטים את היעדר עקרון המציאות - ההטרוגניות - בתפיסה מעוותת זו . קיבוען של נשים בעיוות ייצוגי אחיד משתקף בבחירת המטונימיה כאמצעי פואטי ייחודי . אמצעי פואטי זה מיישם את עקרון הקיבוע הזה, אשר לפיו החלק מייצג את השלם ( האם הארכאית כמייצגת את כלל הנשים ) . עיקרון זה מתאפשר הודות לזמן המיוחד שגבריאל חי בו . הזמן של גבריאל הוא הווה רגשי סבוך, אינטר – מודלי, אשר מחבר בין עבר להווה . הזמן שלו נגזר בעקיפין מהמטונימיה האנטי – נשית, אשר משתקפת בתפיסה האנאלית של דמויות הנשים הנקרות בדרכו . ב – Portrait de Gabrie...
אל הספר