198 ליליאן שטיינר 306 אשר קשובה לעצמה . הגוף והסקריפטולוגיה הדעתנית שלו, מתבטאת בחריגה בתפקודים הפיזיולוגיים והביולוגיים, כופים על האישה את שפתם הסמלית . מהות השפה הזאת היא ביטוי ישיר של אפקטים שליליים . בסילוק האמצעים המלאכותיים שהצטברו על גוף האישה, נחשף גופה כמות שהוא : גוף ביולוגי ופיזיולוגי שלעתים מכביד על בעליו . ייצוג גוף האישה יונק את שורשיו מהחוויה הנשית של התמודדות עם גוף אוטונומי אשר פועל על פי חוקים משלו, שמפתיעים את בעליו . לדוגמה, סימונה מביעה את חוקיות הגוף הנשי הנכפת עליה : " [ . . . ] במיוחד בשבילי, אישה . אי אפשר לא לדעת שהזמן עובר [ . . . ] דמי זורם או לא זורם ואומר טוב 307 יותר מאורלוגין את הזמן . הזמן נמצא בוורידים שלי [ . . . ] " . קריסטבה מייחסת להפרשות הגוף ערך סמלי . הפרשות הגוף מציינות את האין – סופיות של הגוף הנקי . היא ממקמת את פסולת הגוף בצד האימהי מכיוון שהאם ממלאה תפקיד מרכזי בסימון גבולות הגוף בחינוך התינוק לניקיון . בהקשר הפמיניסטי, סימון גבולות הגוף ממש משתייך למגמה של היוצרות שנדונות להגדיר את הגוף הנשי כשייך לאישה בלבד . החזרת הגוף לאישה מחייב שינוי ...
אל הספר