4 אריך אוארבך: אפולוגיה על המסורת ההומניסטית היהודית־נוצרית המערבית בעידן של סכנה, עריצות וברבריזם נאצי

218 אביהו זכאי | דוד ויינשטיין מותר לי לדבר - אף על פי כן, אם גם בזהירות, בשמם של אותם מבני דורי, מיליונים מן הסתם, שיהדותם ניחתה בם פתאום, כמכוח איתני הטבע, והיה עליהם לעמוד בה בלי אלוהים, בלי היסטוריה, בלי אמונה משיחית לאומית . בעיניהם, לגבי, להיות יהודי פירושו לחוש בתוכך את משא הטרגדיה של אמש . על אמת ידי השמאלית חקוק המספר של אושוויץ ; קצר הוא לקריאה מן החומש ומן התלמוד, ובכל זאת יש בו מידע ממצה יותר . הוא אף מהימן יותר בתור נוסחת יסוד של הקיום היהודי . כשאני אומר לעצמי ולעולם, כולל ליהודים המחזיקים ביהדותם מטעמים דתיים לאומיים, שאינם רואים בי אחד משלהם, כשאני אומר : "אני יהודי", אני מתכוון בכך אל העובדות והאפשרויות המקופלות במספר אושוויץ . 239 בספטמבר ,1933 בכינוס המפלגה הנאצית בנירנברג, שכונה "קונגרס הניצחון" ( "Reichsparteitag des Sieges" ) , מפני שהנאצים תפסו זה עתה את השלטון מידי הרפובליקה של ויימאר, הביע אדולף היטלר את דעתו על היסודות הגזעיים של האמנות והתרבות : "סימן לניוון הרוחני הנורא של התקופה האחרונה הוא שמקובל לדבר על סגנונות בלי להכיר במאפיינים הגזעניים שלהם [ . . . ] ...  אל הספר
רסלינג