278 קרין בן-ארי סמירה 114 מדי והשגור, ולהציע כיווני חשיבה חדשים . את מה שחשפתי לאורך הקריאה כבר ביארתי בדיונים המצורפים לסיומו של כל פרק . חשוב היה לי להראות שמושגים נכתבים ברוח התקופה, שהם מושפעים מכוחות ודינמיקות בתוך התנועה הפסיכואנליטית, שיש בהם אלמנטים אופנתיים, ובעיקר - שהם נכתבים על ידי אנשים . "ההורים האנליטיים" שבחנתי מקרוב את עבודתם ( קליין, ויניקוט ואחרים בעקבותיהם ) , אף כי היו פורצי דרך ויצירתיים, היו גם מאוד אנושיים, והמשגותיהם רחוקות מלהיות מושלמות . בקריאתי אותם אימצתי את גישתו של ברמן המעודדת לחשוף את חולשותיהם המושגיות והנקודות העיוורות של הורינו האנליטיים באופן ביקורתי, ועם זאת לא ליפול להמעטה בערכם מצד אחד או להאדרה שלהם מהצד השני ( ברמן 2009 : 57 - 58 ) . כך התחוור לי כי גם הכותבים – האנליטיקאים הנתפסים לעתים "גדולים מהחיים" הושפעו מההיסטוריה האישית והמשפחתית שלהם, שהקרינה, לא תמיד באופן מעובד ומודע, על התיאוריה ההתפתחותית שטוו ועל תפיסתם את הקשר הורה – ילד . הם גם נשענו במידה מרובה על אינטואיציות טיפוליות והסקה אינדוקטיבית מניסיונם האישי בקליניקה אל מה שנראה מהלך ...
אל הספר