250 חלק שלישי מייצגים מראה הפוכה לסופיותם ו"המתים" עבורם הם מראה למה 10 שהינם . בידוד הנוטה למות מתקיים גם בשיח הארגוני על אודותיו . השיח על המוות אינו נוכח . החולה אינו משתף בתחושותיו, לדבריו, מתוך הרצון 11 להגן על המשפחה . המטפלים ובני המשפחה נוקטים צעד דומה . המשפחה עוטה מסכה ומשחקת תפקיד אחד בחזית אל מול החולה ותפקיד אחר מאחורי הקלעים . בפני החולה, הם משדרים ש"הכול בסדר" ויוצרים מציאות מדומה של שגרה אידיאלית . הם קושרים קשר של שתיקה, ובשמה של התקווה מסתירים מהחולה את המידע על כך שהוא קרוב למוות ונמנעים מהשיח על המוות . כשהם עוברים אל מאחורי הקלעים, הם מאווררים את רגשותיהם האמיתיים עם בני משפחה אחרים או עם חברי הצוות . המשפחה, החוששת מתקריות תקשורת שיחשפו את ה"תרמית", נוקטת אמצעי הגנה דוגמת פיקוח על שיחות המתקיימות עם החולה . במקרים רבים במהלך שהותי בהוספיס כחוקרת, ביקשו בני המשפחה להיות נוכחים בשיחתנו והאיצו בי לסיים את הריאיון כשחשו בסכנה של גילוי האמת . מדי פעם בפעם עמדו מאחורי החולה ושלחו לי רמזים שיבטיחו שאזהר בלשוני ולא אזכיר ביטויים המסגירים את המצב האמיתי . בשיחות שהם קיימו ...
אל הספר