שפה קיצונית

226 חלק שני כה עמוקים, עד כי סבטלנה השוותה אותם ליחסה לסכסוך הישראלי- פלסטיני : "יש כאלה שמתעצבנים על ערבים . אני מתעצבנת על מה שישראל עושה . " גד הגדיל לעשות באמירתו הקיצונית : "הייתי מחליף בארץ פה, את כל האוכלוסייה . . . לאנשים שתקבל מהם תשובה . אתה בטוח שקיבלת תשובה נכונה ולא סיבונים ותחכומים . . . הייתה אוכלוסייה כזו בשנות השבעים . איפה היא ? מה קרה לה ? " אמירה קיצונית זו מבטאת את חוסר הרצון להיות חלק ממדינה זו ומשמשת אמירה בוטה המאפיינת את הסגנון השיפוטי, הקיצוני, של החולים הסופניים . החולים נוטלים לעצמם את "רישיון המת", כלומר את חירותו של מי שכבר אינו נדרש לדין וחשבון, כיוון שבין כה 86 הם וכה הוא על סף המוות, לבקר את החברה בצורה חסרת רסן . מרשים לעצמם לנהוג בבוטות . ההתנערות חסרת הטקט מכל מחויבות נובעת משחרור היגיון החיים . המוות הקרב נותן גושפנקא לנהוג כפי 87 התבטאות באמצעות שפה קיצונית ובוטה מאפשרת כינון שרוצים . 88 החולים בשפתם אֲחֵרוּת המבחינה בין החולים "המתים" ל"חיים" . הופכים את החברה לאֲחֵרוּת המקלה את נסיגתם ממנה ואת פרידתם מהחיים . החולה הזקן חושש שמותו הקרוב ימנע ממנו...  אל הספר