ארבע האסטרטגיות 211 הופכים לאלימים ושתיינים, ללא דרך חזרה : " [ . . . ] היו פעם תנועות נוער . יש גם היום אבל, הילדים עם סכינים . זה ההבדל . . . את תרבות השתייה יש כבר בתנועות הנוער . זה כבר לא יעזור . " להתייחסותם של החולים הסופניים אל הילדות, היבטים שונים . החולים מייחסים חשיבות מיוחדת לערכם של הילדים, ובה בעת רואים בילדות את אובדן התמימות . הם מייחסים אליהם ביטויים כגון "נכסים" ; "הדברים היקרים לנו ביותר," ובתוך כך, ציפייתם היא כי המערכות האחראיות על חינוכם ועל טיפוחם תנהגנה בהם כראוי . אולם כפי שהם רואים את המציאות, הילדים הם הנפגעים העיקריים של המערכת החינוכית וכתוצר פגום שלה . הילדות במאה העשרים נחשבת כתקופת התפתחות חשובה העומדת בזכות עצמה, ולא כתהליך מעבר לבגרות . האופן שבו החברה מתעלת את משאביה לשמירה על אוכלוסיית הילדים, טיפוחם ואי ניצולם, מסמל את חוזקה ואת איכותה של החברה . על כן ילדים הם שכבת אוכלוסייה שמורה ביותר בחברה . 37 בביקורת הנאמרת על ידי החולים, נראה כי ערכים כגון חינוך ודאגה לילדים, דור ההמשך, אינם זוכים למקום הראוי בסדרי העדיפות של החברה . בשל כך, הקלקלה אוחזת כבר ...
אל הספר