146 חלק שני אם החולה לא יודע על הפרוגנוזה בטח שאני לא אבוא ואגיד לו אתה יודע מה, אתה מחר הולך למות, זה גם לא פייר, ולא פייר שלא הכינו אותו קודם וזה באמת לא פייר שלושה-ארבעה ימים לפני המוות שאני אבוא ואגיד דברים כאלה קשים . אבל אני לא אומרת לו : אתה לא הולך למות, לא, אתה תהיה בריא, אתה כן תראה שאתה תהיה בריא ואני אעשה את זה שתהיה בריא . אני איך שהוא מנסה לצאת מהשיחה בצורה אלגנטית בלי לתת תשובה ברורה, כדי לא לשקר לו . אבל זה קשה, כי זה תלוי עד כמה החולה ערני, חכם וגם לא בהכרח חכם, הוא מבין ברופאים, הוא מישהו שיודע מה זה סרטן . אף שהמוות כה קרוב, נמנעים הרופאים מאמירת האמת במניפולציות שונות . באחד מביקורי הרופאים שאליו התלוויתי נתקלתי בדוגמה חיה לניסיון לצאת מהשיחה בצורה אלגנטית . ניגשנו ללירון, בחורה צעירה שחומת עין בת 30 עם מחלה מפושטת שהתגלתה באקראי שלושה חודשים קודם לכן . לירון שאלה : "כמה זמן יש לי לחיות ? " והרופאה ענתה לה בצורה מתחמקת : "אני לא יכולה להגיד לך, אף אחד לא יכול להגיד לך . צריך לחיות טוב את מה שנותר . גם לי אף אחד לא מבטיח 120 שנה . " הרצון לתת תקווה עד לרגע האחרון מאפ...
אל הספר