138 חלק שני המטופלים בהוספיס מציגים תמונת ראי לנעשה בחברה הרגילה . בניגוד לאדם הרגיל, המבקש להעלות לפייסבוק תמונות של עצמו בחופשה או מבלה עם חברים, הם מסתתרים, מסתירים את מחלתם ואת עצמם, אינם מקיימים שיח על מותם הקרב ובכך מצניעים את עולמם הפנימי בנושא הרלוונטי להם ביותר, ומדירים עצמם מהחברה . גם החברה אחראית להדרתם . בזמן שקבוצות ופרטים הם בעלי משמעות ציבורית בשל נִרְאוּתם, החברה מתייגת קבוצות נבחרות דוגמת זקנים וחולים כזרוֹת וכאֲחֵרות, וכך הופכת אותן לבלתי נִרְאוֹת . הגדרת ה"אחר" כזר עשויה לעורר אמפתיה והזדהות כלפי קבוצות אלה, אך לרוב היא מעוררת דחייה, או במונחיו של גופמן ( 1983 ) , התייחסות כאל לא רלוונטיות וכאל "לא אדם" . לטענתו, ההכרה באדם היא באמצעות אינטראקציה פנים אל פנים ונִרְאוּת . התעלמות מפחיתה את ערכו של האדם לדרגת חפץ בלתי אנושי . לגוף תפקיד מרכזי באופן שבו האדם חווה את העולם סביבו, וכן באופן שבו אחרים תופסים אותו . הגוף תופס את העולם ונתפס על ידו בעת ובעונה אחת . הוא האמצעי שדרכו האדם קולט את סביבתו ונראה בעיני האחרים . הנִרְאוּת קשורה בסממנים גופניים חיצוניים המאפיינים ק...
אל הספר