84 חלק ראשון המערך הגריאטרי, שלו היא כפופה, לביצוע המחקר . היא הזמינה אותי לביתה כדי להתחיל בהליך הגשת הבקשה לוועדת הלסינקי לביצוע המחקר, כנדרש בחוק . דניאלה החלה את דרכה המקצועית כרופאת ילדים, ומאחר שההתמחות בילדים לא הוכרה לה בארץ, פנתה לעבוד עם מטופלים בקצה הרצף של החיים, חולים גריאטריים . בהיותה רופאה במחלקה הגריאטרית, שובצה במסגרת השתלמות להתנסות בהוספיס, ומאז נשארה . היא תיארה בפניי את ימיה הראשונים בהוספיס : הגעתי לפה להשתלמות ובחודש הראשון הייתי די מזועזעת ממה שקורה, מצאתי לי פתרון להתמקד בדברים הטכניים, לתת תרופות, לקחת דם ולבצע כל מה שנדרש ממני . ביצעתי כל מה שביקשו ממני אז . . . יום אחד כשבאתי לביקור ואמרו לי "אין לי כאבים, אתמול היו והיום אין לי כאבים," הבנתי שזה כל כך יפה מה שאני עושה וכל כך נעים, ובסופו של דבר הגעתי למסקנה שהחולים יותר מאושרים ואני בסך הכול עושה רק טוב, ואם יש לי אפשרות ויש לי מה לתת, למה לא לתת ? במוות פגשה עוד בימי ילדותה . בגיל ארבע איבדה את אביה בתאונת דרכים . אמה הייתה מאושפזת באותו זמן בבית חולים, וכשנודע דבר מותו, היא הייתה בביתה עם השכנה . בגיל 21...
אל הספר