מוות במוסד : קווים לדמותם של ההוספיס ועולמו 65 אך גם המאפיינים הפיזיים של אותם מוסדות, כגון גדרות, חומות ועוד, 25 מסמלים את המחסום ואת הניתוק בין ה"מתים" לחברה . בניגוד לקיים במוסדות הטוטאליים המסורתיים, שבהם החוסים הופכים לחפצים, ל"לא אדם" ולמספרים חסרי זהות, תחת המטרייה הבירוקרטית הנכונה לכולם, הגוסס בהוספיס זוכה להתייחסות אישית . הוא אינו מספר אלא אדם, וההשקפה שבבסיס ההוספיס דוגלת ביחס הומניטרי . "היחס מאוד אישי ושימשיכו ככה . נותנים את הלב ואת הנשמה והחמודה שמנהלת פה את העניין . . . כמו שאומרים יחס אישי עם שני קווים . " בשונה מתהליך ההפשטה מביגוד ומחפצים המתקיים במוסד טוטאלי, החולה בהוספיס לבוש בבגדיו האזרחיים המשמרים את זהותו . כמו כן, הוא רשאי להביא חפצים אישיים מביתו . עם זאת, הצוות נוטה לכנות את החולה על פי מספר החדר, "החולה ב- 81", ולא בשמו הפרטי, אקט שיש בו ממד של החפצה . ייתכן כי הדבר נובע מחשש להתקשר למטופלים אשר ידוע כי ימותו בקרוב . התנהגות זו אפיינה את תקופת המוות המוכר, שבה נכח המוות בכל מקום בשל 26 המגיפה השחורה . סדר היום הנוקשה הקיים במוסדות טוטאליים משמש גם בהוספיס,...
אל הספר